הסרט הזוכה  -  אפוס - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות - ישראל 2017 

הסרט הזוכה  -  פסטיבל Indie Visions  - אוגוסט 2019 

2011-2017

ישראל

קנדה

הולנד

סיפור המסע של עדי חבוס, אמן חתרני שבחר לעזוב את ישראל לצמיתות. עדי גדל ברמת השרון ועם שחרורו מהצבא, החל את נדודיו בעולם. במשך עשרים השנים האחרונות, עדי עובר ממדינה למדינה, מנסה לבסס את עצמו כאמן רב-תחומי ומתפרנס בקושי רב.

בשנים האחרונות, עדי חי בקנדה שם הקים לעצמו חיים חדשים ומבודדים, המוקדשים לאמנות בלבד. בחיים הנזיריים שעדי גוזר על עצמו, הוא שומר על חלום אחד: לפרוץ כמוסיקאי.

הסרט מתאר חמש שנים במסעו של עדי ומציע מבט רענן על חיים אלטרנטיביים של אדם טוטאלי שבוחר ללכת עם האמנות שלו עד הסוף. במלאות לעדי 40 שנים, המעקב אחריו נחתם בהצלחה גדולה, אך לא מהסוג לה ציפה.  

 

סצנות שנפלו בעריכה

"ללא-ארץ" נעשה לאורך חמש שנים, במהלכן צולמו יותר מ300 שעות חומר גלם. מאחר והסרט מצולם גם מנקודת המבט שלי וגם מנקודת המבט של עדי, הבחירה מה להכניס לסרט, הייתה לא פשוטה. בחדר העריכה, מצאנו את עצמנו עם המון סיפורים שונים ביד כי תיעוד חייו של אדם לעולם לא מספר סיפור אחד בלבד. הסצנות ששרדו את חדר העריכה הן אלו שמשרתות את הסיפור הנבחר. למעשה, נשארו לא מעט סצנות טובות גם מחוץ לסיפור הספציפי הזה, וכאן ניתן לצפות בשלוש מהן.

 

איך הכל התחיל

עדי ואני הכרנו בקיץ 2011 בתל אביב. הייתי לקראת צילומי קליפ עצמאי שעשיתי, וחיפשתי רוכבי סקייטבורד שיסכימו להצטלם. התקשרתי לחנויות סקייטבורד בתל אביב וביקשתי טלפונים של רוכבים. כך התגלגלתי לטלפון של עדי וכך עדי התגלגל לצילומים. כשהיינו על הסט, הבחנתי שלמרות שמו הישראלי המובהק, עדי מדבר בעברית מהולה באנגלית וזה עורר את הסקרנות שלי.  כשהבנתי מה הסיפור שלו, הרגשתי שזה חומר מעולה לסרט. חששתי להרים את הכפפה בעצמי כי לא עמדו לרשותי שום אמצעים אבל כשנחשפתי לאמנות שלו, הרגשתי שלוותר על זה- תהייה טעות גדולה. אז לקחתי את המצלמה הרעועה שקניתי בכספי מענק השחרור מהצבא ויצאתי לדרך.

 

הזמנת הקרנה ודיון עם הבמאית

ישנה אופציה להזמין אירוע הקרנה סגור. לאחר ההקרנה, אשתף את הצופים בתהליך היצירה ובדרך שהייתה רצופה בדילמות, ירידות ועליות אשר בסופה, נולד הסרט.

השיחה פתוחה לשאלות ולסיום האירוע, אקרין סצנות נוספות שלא נכנסו לסרט.

כשעדי יהיה בארץ, הוא יצטרף לאירוע.